בשנות ה-80 החקלאות הקיבוצית הייתה עדיין שם דבר. החינוך הקיבוצי דאג שדור העתיד לא יתנתק ממסורת עבודת האדמה ושלח אותנו לגיוסים בשדות ובמטעים. אמנם אני כבר לא בקיבוץ וגם גיוסים כבר אין אבל הקשר עם האדמה נשאר. כשהגעתי לפינלנד הופתעתי לגלות שלמרות התנאים הלא פשוטים, החקלאות כאן מפותחת ומתפתחת. אפילו בחורף בתוך חממות.
עד שנות ה-60 מרבית הפינלנדים חיו בישובים כפריים. הכפריים עסקו בעיקר בחקלאות, גידול חיות (פרות, תרנגולות, חזירים), וביערנות. צייד היה ועדיין נשאר התחביב המועדף. המפעלים שהוקמו גרמו לנהירה מאסיבית לערים, בעקבות העבודה. המעבר לעיר לא היה קל. אמנם עבודה הייתה, אבל לאחר העבודה הם חזרו לארבעת הקירות של מגורי הבטון בעיר. כל המסורת שעליה גדלו נשארה מאחור בכפר המתרוקן. איפה אפשר לצוד? לגדל תפו"א? לרחוץ בסאונה? המצב הזה הוביל לצמיחתה של תרבות בתי הקיץ שבהם יכלו הפינלנדים לחזור למקורות בסופי השבוע ובחופשים.
מרבית בתי הקיץ נמצאים על גדות אגמים או על איים. מיעוטם נמצא בתוך העיר. בטורקו יש אזור ממש בתוך העיר שבו מרוכזים בתי הקיץ שלכל אחד מהם שטח אדמה קטן. התושבים נמצאים שם בחודשי הקיץ בעיקר ומחזיקים דירת קבע בעיר שבה הם מתגוררים. התמונות הבאות צולמו בשכונה של בתי הקיץ בטורקו בקיץ שעבר (התמונות באיכות די גרועה כי המצלמה גססה).
מאפיין נוסף של התקופה הכפרית הוא החקלאות העירונית. בקיץ, דיירי הבטון שמתגעגעים לחלקת האדמה הפרטית יכולים לשכור שטח מעובד בשדה עירוני ולממש את מאוויהם. בטורקו ניתן לראות כמה שדות כאלו. לפני שבוע צילמתי שניים מהם. הראשון צמוד לכפר הסטודנטים והשני יותר קרוב למקום מגורינו. המקלות מסמנים את תחום השטח המושכר.
שבת שלום.
עד שנות ה-60 מרבית הפינלנדים חיו בישובים כפריים. הכפריים עסקו בעיקר בחקלאות, גידול חיות (פרות, תרנגולות, חזירים), וביערנות. צייד היה ועדיין נשאר התחביב המועדף. המפעלים שהוקמו גרמו לנהירה מאסיבית לערים, בעקבות העבודה. המעבר לעיר לא היה קל. אמנם עבודה הייתה, אבל לאחר העבודה הם חזרו לארבעת הקירות של מגורי הבטון בעיר. כל המסורת שעליה גדלו נשארה מאחור בכפר המתרוקן. איפה אפשר לצוד? לגדל תפו"א? לרחוץ בסאונה? המצב הזה הוביל לצמיחתה של תרבות בתי הקיץ שבהם יכלו הפינלנדים לחזור למקורות בסופי השבוע ובחופשים.
מרבית בתי הקיץ נמצאים על גדות אגמים או על איים. מיעוטם נמצא בתוך העיר. בטורקו יש אזור ממש בתוך העיר שבו מרוכזים בתי הקיץ שלכל אחד מהם שטח אדמה קטן. התושבים נמצאים שם בחודשי הקיץ בעיקר ומחזיקים דירת קבע בעיר שבה הם מתגוררים. התמונות הבאות צולמו בשכונה של בתי הקיץ בטורקו בקיץ שעבר (התמונות באיכות די גרועה כי המצלמה גססה).
מאפיין נוסף של התקופה הכפרית הוא החקלאות העירונית. בקיץ, דיירי הבטון שמתגעגעים לחלקת האדמה הפרטית יכולים לשכור שטח מעובד בשדה עירוני ולממש את מאוויהם. בטורקו ניתן לראות כמה שדות כאלו. לפני שבוע צילמתי שניים מהם. הראשון צמוד לכפר הסטודנטים והשני יותר קרוב למקום מגורינו. המקלות מסמנים את תחום השטח המושכר.
שבת שלום.
2 תגובות:
קודם כל אצלך אין תמונות לא טובות.
שנית, הרעיון של בית קיץ באופן כללי מוצא חן בעיני מאוד. בארץ זה כמעט ולא קיים, אבל בבלגיה הרבה אנשים מחזיקים בתים בארדנים הוואלוניים, או על החוף. אני מאלה שרוצים אחד כזה בארדנים, וגם זה עוד יגיע!
בשנים האחרונות השכנים הצפוניים שלכם גילו את בתי הקיץ בפינלנד. כל קיץ אני רואה יותר ויותר קרוואנים הולנדים על הדרכים. הבוקר בדרך לעבודה ראיתי שניים שרק הגיעו..
כשתתמקמי בארדנים אני מבטיח לבקר :)
הוסף רשומת תגובה