יום שישי, 18 בדצמבר 2009

והמספר הנוסף - 18

למעשה, מינוס 18.


זאת הטמפרטורה שתפסה המצלמה שלי באחד הבקרים, בדרך לעבודה. גל קור שהגיע מסיביר נחת עלינו השבוע והוריד את הטמפרטורות לאיזור המקפיא. זה יתרון. במידה ואין מקום במקפיא, אפשר לשים במרפסת. מעבר לכך, זה אכן קר. אבל כשמציצים בתחזית הצפויה לפינלנד, אפשר גם להתעודד. בצפון המדינה, האיזור שמכונה לפלנד, נמדדו השבוע יותר מ-30 מעלות. מתחת לאפס.
במחשבה שניה, די חמים אצלנו בדרום :-)
להתראות בסאונה..

יום ראשון, 22 בנובמבר 2009

שתי סאונות לשני עמים

המחוז הדרומי ביותר של פינלנד נקרא אולנד (יש גם כמה תמונות) - כ-27 אלף דוברי שבדית שחיים על קבוצת איים באמצע הדרך בין טורקו ושטוקהולם.
רגע רגע. שבדית? מה הקשר לפינלנד?
השאלה הזאת, מתברר, מטרידה לא רק אתכם אלא גם את הפינלנדים. שפה לא מגדירה שייכות מדינית כמובן, אז ברשותכם - רגע של היסטוריה. ממש בקצרה.

עד שנת 1809 פינלנד הייתה חלק מהממלכה השבדית, וכך גם איי אולנד. באותה שנה הסתיימה גם המלחמה בין שבדיה והאימפריה הרוסית. בהסכם השלום נקבע שפינלנד, יחד עם האיים, יועברו לאימפריה. בשנת 1856 הוכרז על האיים כשטח מפורז. ובשנת 1917 שוחררה ממלכת הסאונה מעול האימפריה וקיבלה את הכרתה הרשמית כרפובליקה עצמאית. האולנדים, שפחדו מפינלנדיזציה של האיים, הביעו את רצונם לחבור לשכנה ממערב. פינלנד אמרה: קחו אוטונומיה. אולנד השיבה: רוצים איקאה. חבר הלאומים (שקדם לאו"ם) פסק לטובת האוטונומיה והורה לפינלנד לדאוג שהשפה והתרבות המקומית לא יפגעו. חוסר התמיכה השבדית לא השאיר לאולנדים הרבה ברירות וכך הוכרז על האיים - קחו נשימה ארוכה - כמחוז אדמיניסטרטיבי אוטונומי, מפורז, חד-לשוני-דובר-שבדית של פינלנד. עם הפינאלה הזאת מסתיים גם החלק ההיסטורי.

שאריות מהתקופה השבדית נשארו גם בפינלנד היבשתית. כ-6% מהאוכלוסיה דוברת שבדית כשפת אם ומשמרת את התרבות השבדית לצד הפינית. שבדית היא שפה רשמית בפינלנד, ופה בעצם מתחיל הסכסוך. דוברי-פינית פטריוטים (גזענים ליתר דיוק) מכנים את המיעוט "שבדים" וקוראים לבטל את הדו-לשוניות. גורמים קצת פחות גזעניים העלו לאחרונה לדיון שאלות בסגנון כמה עולה הדו-לשוניות לפינלנד. המיעוט דובר השבדית, שנקראים פינים-שבדים, טוענים שמעמד השפה השבדית בפינלנד נחלש בהדרגה.

השבוע פורסם ראיון עם חברת פרלמנט, מהמפלגה של המיעוט הפיני-שבדי. בראיון היא מזהירה שהמשך ההחלשות של מעמד השפה השבדית בפינלנד יכול לגרום להיפרדות אולנד מפינלנד. "סיכון גדול שהאולנדים יפנו את מבטם לכיוון השני" (שזה אומר.. לשבדיה) אמרה חברת הפרלמנט. אמרה והתגובות לא איחרו לבוא. יותר מ-1350 טוקבקיסטים הגיבו עד כה. לא מתכוון לקרוא את כולם אבל הרוח נושבת בבירור לכיוון הרעיון שבכותרת הפוסט.
להלן מבחר תגובות די מייצג מהרפרטואר של הטוקבקיסט הפיני.
"כמה יותר מהר אולנד תיפרד מפינלנד, ככה יותר טוב"
"סוף סוף קוראים בעיתון גם חדשות טובות"
"אם הם רוצים להיפרד מפינלנד, שייפרדו"
"נהדר. לא קרה משהו כזה טוב כבר הרבה זמן"
"אולנד הייתה וממשיכה להיות יקרה מאוד לפינלנד, ולא תורמת כלום מצידה"
"ביי ביי. בהצלחה בהמשך הדרך"
"זאת אזהרה? צריך לדאוג שזאת תהיה הבטחה"
"win-win situation"
"רעיון נהדר. חסכון משמעותי לפינלנד"
"לא נתגעגע"
"נפלא להתחיל את הסופשבוע עם כאלה ידיעות"
"קחו איתכם גם את המפלגה השבדית"

וזה ממשיך פחות או יותר באותו הסגנון..

וואו, יצא ארוך. אז מה עם הכותרת?
מן הסתם חשבתי על אוטונומיה אחרת וטוקבקיסטים אחרים.
הסאונה עושה את ההבדל :-)

יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

צבעים עונתיים

לפני שהכל הופך להיות לבן עם נטייה לאפור, אספתי בשכונה כמה מצבעי העונה.








































יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

על מספרים ונורמות

השבוע האחרון סיפק עוד תזכורת שהמרחק בין פינלנד וישראל לא נמדד רק בקילומטרים.

מגזין הנשים המקומי אנה פירסם ראיון עם מר אסקו קיאסי, מנהל המכירות של מכוניות אאודי בפינלנד. בראיון, חלק מגליון מיוחד על שיווק, מר קיאסי השווה בין נשים ומכוניות ואמר שנשים פחות מצליחות מגברים במשרות בכירות בגלל האמוציות שלהן. הוא המשיך והוציא מהארון עוד כמה שדים בסגנון דומה. במדינה דוגלת שיוויוניות כמו פינלנד, לא לקח יותר מדי זמן מרגע הפרסום עד שבאמצעי התקשורת השונים, בעיקר הפורומים באינטרנט, החלו להגיע תגובות, רובן כמובן לא תומכות.

כעבור 24 שעות מר קיאסי הודיע שהוא מפנה את כסאו. הולך הביתה. ולא בשביל לחזור למחרת. תגובתו הייתה שדבריו נאמרו ברוח הומוריסטית אבל הוא מצטער על האמירות האומללות. הוא הוסיף שבמצב שנוצר הוא לא יכול להמשיך לייצג בצורה אמינה את אאודי והוא מקווה שדבריו לא יגרמו לעבודה רבת השנים שהוא עשה בחברה לרדת לטמיון.

אז אמנם זה מקרה יחיד וברור שיש גם כאלה שדבוקים לכסאם, אבל הרוח נושבת בכיוון שמר קיאסי בחר. לראייה ניתן להזכיר ארבעה מקרים בין השנים 1992-2008 של התפטרות שרים ועוד אחת של ראש ממשלה. חלקן אף לא בשל עבירה על החוק או חשדות לעבירה אלא בשל חריגה מנורמות מקובלות.

כל זה מוביל אותי למאמר שנכתב ע"י אבינועם גרנות, ראש מינהל החינוך בעיריית חולון, וכותרתו "למה פינלנד מצליחה כל כך?". המאמר הוא למעשה רשמי ביקור של משלחת שבחנה מקרוב את מערכת החינוך של פינלנד, שנחשבת לאחת המובילות לפחות על פי תוצאות תלמידיהם במבחנים בינלאומיים. הסיקור של מר גרנות מלא במספרים כאלה ואחרים שבאופן טבעי מובילים את הקורא לערוך השוואות עם המצב בישראל, למרות שמסקנותיו קצת יותר מפורטות. אותי זה דווקא הוביל למקרה אחר.

השבוע שני שרים לשעבר בממשלת ישראל החלו לרצות את עונשם בבית הסוהר. לפחות אחד מהם שובץ בזמנו לרשימה ואף נבחר לכנסת חרף כתב האישום, ולא התפטר גם לאחר שהורשע. יסלח לי מר גרנות, ואני בהחלט מעריך ומוקיר את רצונם לשפר את מערכת החינוך בישראל, אבל כל עוד הרוח ממשיכה לנשוב לכיוון בתי המשפט שום רפורמה לא תעזור. תמונות השרים ימשיכו לעטר את קירות המשטרה במקום את אלה של כיתות הלימוד ונורמות ההתנהגות שלהם יהוו מקור השראה לחלק מהתלמידים.

ה-3,215 ק"מ שמפרידים בין מר קיאסי לשר לשעבר שיושב בכלא מעשיהו יעזרו אולי למר גרנות לחשב את זמן הטיסה לסיור הלימודי הבא. מעבר לכך, יש הבדלים שקשה לכמת אותם.

יום שישי, 21 באוגוסט 2009

האי ופסה

כשעה של שייט ממרכז העיר טורקו נמצא האי ופסה (Vepsä). האי בבעלות העירייה שאחראית לתחזוקתו. מה כבר יש לתחזק באי? אז ככה..
האי משמש בקיץ בעיקר כיעד לתיירות מקומית. יש מספר מצומצם (כ-20) של בתי קיץ להשכרה, מעגן לסירות, בית קפה/מסעדה, חוף רחצה, ועוד שירותים נלווים למבקרים. וסאונה כמובן. שתיים למען האמת. יש גם מסלולי הליכה מסודרים שמפלחים את האי.
הטיול שלנו היה במסגרת מקום העבודה של זוגתי וכלל השכרה של אחד ממבני הסאונה, דייג, ברביקיו, והרבה זמן חופשי להסתובב באי. התחיל מעונן, בהמשך היום התבהר. נחסוך במילים ונעבור לתמונות.

קודם כל מפה קטנה להתאפס על המיקום.


מעגן קטן לסירות מבקרים.

חוף רחצה.

נוף טיפוסי שנשקף מנקודת תצפית באי.

הגבעונת הזאת היא ... קן נמלים.

פירות יער מסוג Lingonberry. חמוצים מאוד אבל מלאים בויטמינים.

מרכז האי. המסעדה ברקע.

בית קיץ. להשכרה.

עוד כמה בתים להשכרה.

אחד ממבני הסאונה. כולל ברביקיו, מטבח, חדר אוכל, מרפסת וחוף ים. חדר השינה בקומה השנייה.

מכיוון המרפסת.

ועוד אחת אחרונה מכיוון הכניסה.


מי שרוצה להזמין מקום, מוזמן לשלוח אימייל.

יום שני, 3 באוגוסט 2009

עונת הקטיף

כשקיבוצניק שומע את המילה קטיף הוא מיד נזכר בגיוסים למטעי האגסים, תפוחים, הדרים, או אבוקדו. כשפינלנדי שומע קטיף הוא מיד מתארגן ליציאה ליער. קיץ זה עונת הקטיף שבה הפינלנדים יוצאים ליערות לאסוף את כל מה שאכיל. היערות בפינלנד, שמכסים כ-70% מהמדינה, נמצאים חלקם בבעלות פרטית וחלקם בבעלות המדינה. אחד מחוקי המדינה מתיר לכל אחד ואחת לקטוף ככל העולה על רוחם מכל יער, גם אם היער בבעלות פרטית.

מצויידים בכלי איסוף, יצאנו לדרכנו ולאחר שש וחצי דקות הליכה היינו כבר במעבה היער. הקטיף עכשיו הוא בעיקר של פירות יער מסוג אוכמניות, אבל גם של פטריות שונות. אנחנו בכל אופן חיפשנו את הפירות. אין מה למהר כי היער לא נגמר ולכן גם אוכמניות יש מספיק לכולם. הבעייה היא שבאזורי היער שקרובים למגורים כבר ביקרו קוטפים זריזים לפנינו. לכן צריך למצוא אזור שבו עדיין לא קטפו או שלפחות ניראה שלא קטפו. שוב, אין מה למהר. מדובר על מקסימום עוד חמש דקות של חיפוש.

חוקי מרפי לא פסחו על פינלנד. איך שהגענו לאזור מרובה אוכמניות, התחיל הגשם. בפינלנד, גשם זה משהו שתמיד צריך לקחת בחשבון (גם אם השמש זורחת) אז הוצאנו את מעילי הגשם והתחלנו בקטיף. השיחים נמוכים, עד גובה 50 ס"מ ומלאים בפירות שנראים כך..


קצת יותר מקרוב.

פטריה לא מזוהה.

עוד מבט. אולי מישהו מזהה.


עוד משהו לא מזוהה שצומח על ענף של עץ.



וזה השלל אחרי כשעתיים של קטיף. 2,5 ליטר אוכמניות.



וזאת התוצאה אחרי עוד חצי שעה של אפייה (הזכויות שמורות לזוגתי).


שבוע טוב.

יום שלישי, 21 ביולי 2009

סופשבוע בכפר

כ-500 ק"מ של יער, קצת שדות, והרבה אגמים מפרידים בין טורקו לקואופיו (Kuopio), העיר הגדולה של מחוז סאבו (savo). לאורך הדרך, הנוף משתנה מהמישורים של דרום-מערב פינלנד שבהם ניתן לראות יותר חקלאות, לטובת נוף גבעתי שמשופע ביערות, אגמים, ומעט חקלאות. אי אפשר להשוות את זה לגיווני הנוף שיש בישראל לאורך 500 ק"מ, אבל במונוטוניות של הנוף הפינלנדי כל שינוי קטן מורגש. בסופשבוע נסענו לבקר את המשפחה שמתגוררת בכפר באזור.

בעזרתו האדיבה של גוגל, הוספתי מפה על מנת להראות את האיזור יותר בבירור. כמו שניתן לראות, מים לא חסר. מה שעוד לא חסר הם היתושים ושאר מיני מעופפים שהשאירו עלי את חותמם המגרד.



כמה תמונות מהעיר.
שתי התמונות הראשונות צולמו בשוק של עבודות יד שמתקיים כל קיץ.


בתמונה הבאה, האיש שעומד מתחת לדגל הפינלנדי הוא לא אחר מאשר שר האוצר של פינלנד שמתגורר באיזור.


כיכר העיר.

רכבת מקומית באיזור הנמל.

אחד מנמלי העיר ברקע.

איים כמו זה שבתמונה פזורים בכל כיוון.

חוף רחצה.


התמונות הבאות צולמו באיזור הכפרי שבו מתגוררת המשפחה.
שיחי פטל שהם מגדלים.

הפרי עדיין לא הבשיל.

איסוף התבואה בצורה מסורתית.

דומדמניות.

בשעות הערב האגם נהייה חלק כמו מראה.

ואיך אפשר בלי סאונה..

ועוד סאונה בביקור אצל חברים. בסאונה העתיקה הזאת יש גם סאונת עשן שבה משאירים את עשן עצי הבעירה בתוך הסאונה בזמן חימום הסאונה, ומוציאים את העשן רק לפני שנכנסים לסאונה.


מדחום שמשמש כקישוט מחוץ לסאונה.

תותים. אזור סאבו הוא ספק התותים הרשמי של פינלנד. כל קיץ מתקיים שם פסטיבל תותים.



חזרנו לטורקו עם כחמש עשרה קילו של תותים שרובם מצאו את דרכם ישירות למקפיא. יחד עם פירות היער האחרים, הם מספקים את הויטמינים הנחוצים בחורף.