השבוע האחרון סיפק עוד תזכורת שהמרחק בין פינלנד וישראל לא נמדד רק בקילומטרים.
מגזין הנשים המקומי אנה פירסם ראיון עם מר אסקו קיאסי, מנהל המכירות של מכוניות אאודי בפינלנד. בראיון, חלק מגליון מיוחד על שיווק, מר קיאסי השווה בין נשים ומכוניות ואמר שנשים פחות מצליחות מגברים במשרות בכירות בגלל האמוציות שלהן. הוא המשיך והוציא מהארון עוד כמה שדים בסגנון דומה. במדינה דוגלת שיוויוניות כמו פינלנד, לא לקח יותר מדי זמן מרגע הפרסום עד שבאמצעי התקשורת השונים, בעיקר הפורומים באינטרנט, החלו להגיע תגובות, רובן כמובן לא תומכות.
כעבור 24 שעות מר קיאסי הודיע שהוא מפנה את כסאו. הולך הביתה. ולא בשביל לחזור למחרת. תגובתו הייתה שדבריו נאמרו ברוח הומוריסטית אבל הוא מצטער על האמירות האומללות. הוא הוסיף שבמצב שנוצר הוא לא יכול להמשיך לייצג בצורה אמינה את אאודי והוא מקווה שדבריו לא יגרמו לעבודה רבת השנים שהוא עשה בחברה לרדת לטמיון.
אז אמנם זה מקרה יחיד וברור שיש גם כאלה שדבוקים לכסאם, אבל הרוח נושבת בכיוון שמר קיאסי בחר. לראייה ניתן להזכיר ארבעה מקרים בין השנים 1992-2008 של התפטרות שרים ועוד אחת של ראש ממשלה. חלקן אף לא בשל עבירה על החוק או חשדות לעבירה אלא בשל חריגה מנורמות מקובלות.
כל זה מוביל אותי למאמר שנכתב ע"י אבינועם גרנות, ראש מינהל החינוך בעיריית חולון, וכותרתו "למה פינלנד מצליחה כל כך?". המאמר הוא למעשה רשמי ביקור של משלחת שבחנה מקרוב את מערכת החינוך של פינלנד, שנחשבת לאחת המובילות לפחות על פי תוצאות תלמידיהם במבחנים בינלאומיים. הסיקור של מר גרנות מלא במספרים כאלה ואחרים שבאופן טבעי מובילים את הקורא לערוך השוואות עם המצב בישראל, למרות שמסקנותיו קצת יותר מפורטות. אותי זה דווקא הוביל למקרה אחר.
השבוע שני שרים לשעבר בממשלת ישראל החלו לרצות את עונשם בבית הסוהר. לפחות אחד מהם שובץ בזמנו לרשימה ואף נבחר לכנסת חרף כתב האישום, ולא התפטר גם לאחר שהורשע. יסלח לי מר גרנות, ואני בהחלט מעריך ומוקיר את רצונם לשפר את מערכת החינוך בישראל, אבל כל עוד הרוח ממשיכה לנשוב לכיוון בתי המשפט שום רפורמה לא תעזור. תמונות השרים ימשיכו לעטר את קירות המשטרה במקום את אלה של כיתות הלימוד ונורמות ההתנהגות שלהם יהוו מקור השראה לחלק מהתלמידים.
ה-3,215 ק"מ שמפרידים בין מר קיאסי לשר לשעבר שיושב בכלא מעשיהו יעזרו אולי למר גרנות לחשב את זמן הטיסה לסיור הלימודי הבא. מעבר לכך, יש הבדלים שקשה לכמת אותם.
מגזין הנשים המקומי אנה פירסם ראיון עם מר אסקו קיאסי, מנהל המכירות של מכוניות אאודי בפינלנד. בראיון, חלק מגליון מיוחד על שיווק, מר קיאסי השווה בין נשים ומכוניות ואמר שנשים פחות מצליחות מגברים במשרות בכירות בגלל האמוציות שלהן. הוא המשיך והוציא מהארון עוד כמה שדים בסגנון דומה. במדינה דוגלת שיוויוניות כמו פינלנד, לא לקח יותר מדי זמן מרגע הפרסום עד שבאמצעי התקשורת השונים, בעיקר הפורומים באינטרנט, החלו להגיע תגובות, רובן כמובן לא תומכות.
כעבור 24 שעות מר קיאסי הודיע שהוא מפנה את כסאו. הולך הביתה. ולא בשביל לחזור למחרת. תגובתו הייתה שדבריו נאמרו ברוח הומוריסטית אבל הוא מצטער על האמירות האומללות. הוא הוסיף שבמצב שנוצר הוא לא יכול להמשיך לייצג בצורה אמינה את אאודי והוא מקווה שדבריו לא יגרמו לעבודה רבת השנים שהוא עשה בחברה לרדת לטמיון.
אז אמנם זה מקרה יחיד וברור שיש גם כאלה שדבוקים לכסאם, אבל הרוח נושבת בכיוון שמר קיאסי בחר. לראייה ניתן להזכיר ארבעה מקרים בין השנים 1992-2008 של התפטרות שרים ועוד אחת של ראש ממשלה. חלקן אף לא בשל עבירה על החוק או חשדות לעבירה אלא בשל חריגה מנורמות מקובלות.
כל זה מוביל אותי למאמר שנכתב ע"י אבינועם גרנות, ראש מינהל החינוך בעיריית חולון, וכותרתו "למה פינלנד מצליחה כל כך?". המאמר הוא למעשה רשמי ביקור של משלחת שבחנה מקרוב את מערכת החינוך של פינלנד, שנחשבת לאחת המובילות לפחות על פי תוצאות תלמידיהם במבחנים בינלאומיים. הסיקור של מר גרנות מלא במספרים כאלה ואחרים שבאופן טבעי מובילים את הקורא לערוך השוואות עם המצב בישראל, למרות שמסקנותיו קצת יותר מפורטות. אותי זה דווקא הוביל למקרה אחר.
השבוע שני שרים לשעבר בממשלת ישראל החלו לרצות את עונשם בבית הסוהר. לפחות אחד מהם שובץ בזמנו לרשימה ואף נבחר לכנסת חרף כתב האישום, ולא התפטר גם לאחר שהורשע. יסלח לי מר גרנות, ואני בהחלט מעריך ומוקיר את רצונם לשפר את מערכת החינוך בישראל, אבל כל עוד הרוח ממשיכה לנשוב לכיוון בתי המשפט שום רפורמה לא תעזור. תמונות השרים ימשיכו לעטר את קירות המשטרה במקום את אלה של כיתות הלימוד ונורמות ההתנהגות שלהם יהוו מקור השראה לחלק מהתלמידים.
ה-3,215 ק"מ שמפרידים בין מר קיאסי לשר לשעבר שיושב בכלא מעשיהו יעזרו אולי למר גרנות לחשב את זמן הטיסה לסיור הלימודי הבא. מעבר לכך, יש הבדלים שקשה לכמת אותם.
