יום שלישי, 30 ביוני 2009

חוץ לארץ בפנים הארץ

המחוז הכי דרומי והכי קטן של פינלנד נקרא אולנד, קבוצת איים בים הבלטי באמצע הדרך בין פינלנד ושבדיה. סך הכל כ- 6000 איים שרובם מסתכמים בריף סלעי ורק כ-80 מיושבים. כמעט כל 27 אלף תושבי האי לא דוברים פינית. אף לא מילה (אולי כמה קללות). השפה הרשמית היחידה במחוז היא שבדית. אז למה פינלנד?

האיים היו שייכים לממלכה השבדית עד שבשנת 1809 רוסיה כבשה את פינלנד וסיפחה גם את אולנד לדוכסות הפינית. כשפינלנד קיבלה את עצמאותה, דרשו האולנדים לחזור לחיק השבדים, אך נענו בשלילה מצד הפינים שהסכימו להעניק להם אוטונומיה. לאולנדים זה לא הספיק. מבוי סתום. בסופו של דבר, חבר הלאומים (מה שמאוחר יותר הפך להיות האו"ם) קבע שאולנד תישאר בריבונות פינית ותקבל אוטונומיה בתנאים מועדפים. כך יצא ששבדית היא השפה הרשמית היחידה באולנד, שהפך להיות מחוז מפורז. לכן האולנדים גם לא צריכים לשרת בצבא הפיני שהוא עדיין שירות חובה. הם שימרו את התרבות השבדית, יש להם פרלמנט משלהם, שירותי דואר ובולים מקומיים, ואפילו סיומת אינטרנט (ax). רוב הפינים שאני מכיר יתנו להם ברצון את עצמאותם, אבל עושה רושם שנוח לאולנדים עם המצב הקיים. חוץ לארץ בפנים הארץ.

בסופשבוע הייתי בטיול של החברה לאיים. 5 שעות אחרי שיצאנו מטורקו המעבורת עגנה במאריאנהאם, בירת המחוז. עיר קומפקטית ופסטוראלית. באצטדיון המקומי התקיימה אליפות בינלאומית שסביר להניח שלא שמעתם עליה. מעין משחקים אולימפיים של האיים הלא עצמאיים, כמו גיברלטר, ג'רסי, פוקלנד, גרינלנד, וכו'. בשל עצלנות עמיתי לעבודה, לא טיילנו יותר מדי והתמקדנו בהסתובבות בעיר. אני מקווה שעוד הקיץ נספיק לעשות באיים טיול קצת יותר מקיף על אופניים, אמצעי התחבורה המומלץ בקיץ.

כתבתי מספיק. עכשיו קצת תמונות.

רוב האיים באזור נראים כך.


הכניסה לנמל של מאריאנהאם.


רחוב די ראשי בעיר.


הדגל של האיים.







שאריות מחגיגות אמצע הקיץ.


רציף ישן.


מחכים למעבורת בטרמינל המקומי.


מעבורת אחת יוצאת...


ומעבורת נוספת מגיעה.


ועוד אחת שעוגנת ברוורס.








מומלץ ביותר למי שמתכוון לטייל באיזור בקיץ.

יום ראשון, 21 ביוני 2009

קצת באיחור

הקיץ ה(כמעט)ישראלי הגיע לביקור בצפון.
ביום ראשון יצאנו למנגל על מצוק מיוער ליד אחד החופים המוכרזים של טורקו. המקום נקרא Ispoisten uimaranta, שבעברית זה חוף איספוינן.

מלמעלה החוף נראה כך

וקצת יותר מקרוב

עוד תמונה אחת

החוף היה כמעט ריק כי רוב האוכלוסיה הייתה עדיין בכבישים, בדרכה חזרה מהחג. המזח בתמונה האחרונה מוביל לסאונה (כמובן) ציבורית שפתוחה בכל עונות השנה. בחורף אפשר להתנסות גם בשחייה במי קרח.

עד כאן מהחוף. עכשיו כמה תמונות של הפריחה בשכונתינו.





הבניין הזה שימש בעבר למגורי חיות - פרות, חזירים, ושאר הולכי על ארבע. היום הבניין שייך לכנסייה המקומית ומשמש לארגון כנסים ואירועים.

את השלט דרכים הזה מצאתי בקירבת מקום. הוא מזהיר מפני סבתות שנוסעות בזיגזג וסבים שלא נותנים זכות קדימה. סוג של בדיחה מקומית.


יום שישי, 19 ביוני 2009

שקט

תיירים שמגיעים היום לפינלנד ימצאו ערים ריקות. כמעט נטושות. חנויות סגורות. ושקט.
הסיבה לבריחה ההמונית היא החג שבפינלנד נודע בשם Juhannus, על שם יוחנן המטביל (רגע, הוא בכלל היה יהודי ...). על פי המסורת, החג נופל על ה-24 ביוני, אבל בפינלנד ובשבדיה העבירו אותו לשבת שבין 20 ל-26 ליוני על מנת למנוע, עד כמה שאפשר, בזבוז של ימי עבודה. נשארנו רק עם סופשבוע ארוך שכולל גם את יום שישי.

החג מקושר גם ליום הארוך ביותר בשנה שמגיע כל שנה בין ה 20 ל-22 ביוני ולכן נקרא גם חג אמצע הקיץ או Midsommar בשבדית. בצפון השמש לא שוקעת כלל. אצלנו השמש אמנם נחה כמה שעות אבל חושך אין.

אז לאן נעלמו כולם?
החל מיום חמישי, רוב האוכלוסיה העירונית נודדת לכיוון בתי הקיץ. הצעירים מתניידים לפסטיבלים השונים שמתקיימים בסופשבוע. העיר מתרוקנת. הרבה אנשים גם מתחילים לאחר החג את חופשת הקיץ שלהם שנמשכת בד"כ 4 שבועות.
החג מתאפיין גם בקנייה מאסיבית של אלכוהול ובשר למנגל, מדורות ענק בסגנון ל"ג בעומר שמדליקים בחצות הלילה בין שישי לשבת, וסאונה כמובן. את המדורות ניתן לראות משפת כל אגם (כמעט) או לחוף הים. עוד מנהג נפוץ הוא להביא מהיער עץ לִבְנֶה צעיר ולקשט את כניסת הבית. באזורים שבהם מתגוררים הפינים דוברי השבדית (כשפת אם) מקיימים גם את המנהג השבדי לקשט תורן ענק בפרחים רבים ושונים.

אחת התוצאות השליליות של החג היא מספר האנשים שמסיימים בו את חייהם. השילוב של שתיית אלכוהול, קירבה לאגמים, ותנועה ערה בכבישים, מוביל לשעות עבודה נוספות למשטרה וכוחות ההצלה. מקרי המוות הם לרוב תוצאה של טביעות ותאונות דרכים. השנה המזג אוויר מעונן וגשום, אז המשטרה מקווה לחג רגוע יחסית.

חג שמח. ושקט.



יום ראשון, 14 ביוני 2009

הותר לפרסום

אתמול פורסם בעיתון המקומי שסכום כסף רציני נמצא ע"י עובר אורח בחנייה תת-קרקעית במרכז העיר. בהמשך היום פורסם בעיתונות על בת של מיליונר מקומי שנחטפה, הייתה תחת איום ממשי, ולבסוף שוחררה ביער כעבור כשבועיים וחצי.

היום מתברר קצת הקשר בין הידיעות. החטופה, בת 26, שוחררה תמורת כופר לא קטן, בין 8-10 מיליון יורו. נעצר גם חשוד, שככל הנראה הוא זה שעומד מאחורי החטיפה, כי החליטו לפרסם את תמונתו ופרטיו האישיים. הוא לא בדיוק עונה לפרופיל של חוטף או פושע וקשה לי להאמין שזה היה רק בשביל הכסף.

החשוד הוא עורך דין בן 44 מטורקו. נשוי ואב לשלושה. עבד לאחרונה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת טורקו. הוא גם היה מועמד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בבחירות המקומיות האחרונות.

החשוד, החטופה-לשעבר, ושאר הקשורים לחטיפה נמצאים בחקירה. זאת אומרת שהמשך יבוא... לפחות עדכונון.

זאת החטיפה הראשונה לצורכי כופר בהיסטוריה הפינלנדית.
אז אל תגידו שמשעמם בסאונה :)

יום שבת, 6 ביוני 2009

חקלאות עירונית

בשנות ה-80 החקלאות הקיבוצית הייתה עדיין שם דבר. החינוך הקיבוצי דאג שדור העתיד לא יתנתק ממסורת עבודת האדמה ושלח אותנו לגיוסים בשדות ובמטעים. אמנם אני כבר לא בקיבוץ וגם גיוסים כבר אין אבל הקשר עם האדמה נשאר. כשהגעתי לפינלנד הופתעתי לגלות שלמרות התנאים הלא פשוטים, החקלאות כאן מפותחת ומתפתחת. אפילו בחורף בתוך חממות.

עד שנות ה-60 מרבית הפינלנדים חיו בישובים כפריים. הכפריים עסקו בעיקר בחקלאות, גידול חיות (פרות, תרנגולות, חזירים), וביערנות. צייד היה ועדיין נשאר התחביב המועדף. המפעלים שהוקמו גרמו לנהירה מאסיבית לערים, בעקבות העבודה. המעבר לעיר לא היה קל. אמנם עבודה הייתה, אבל לאחר העבודה הם חזרו לארבעת הקירות של מגורי הבטון בעיר. כל המסורת שעליה גדלו נשארה מאחור בכפר המתרוקן. איפה אפשר לצוד? לגדל תפו"א? לרחוץ בסאונה? המצב הזה הוביל לצמיחתה של תרבות בתי הקיץ שבהם יכלו הפינלנדים לחזור למקורות בסופי השבוע ובחופשים.

מרבית בתי הקיץ נמצאים על גדות אגמים או על איים. מיעוטם נמצא בתוך העיר. בטורקו יש אזור ממש בתוך העיר שבו מרוכזים בתי הקיץ שלכל אחד מהם שטח אדמה קטן. התושבים נמצאים שם בחודשי הקיץ בעיקר ומחזיקים דירת קבע בעיר שבה הם מתגוררים. התמונות הבאות צולמו בשכונה של בתי הקיץ בטורקו בקיץ שעבר (התמונות באיכות די גרועה כי המצלמה גססה).





מאפיין נוסף של התקופה הכפרית הוא החקלאות העירונית. בקיץ, דיירי הבטון שמתגעגעים לחלקת האדמה הפרטית יכולים לשכור שטח מעובד בשדה עירוני ולממש את מאוויהם. בטורקו ניתן לראות כמה שדות כאלו. לפני שבוע צילמתי שניים מהם. הראשון צמוד לכפר הסטודנטים והשני יותר קרוב למקום מגורינו. המקלות מסמנים את תחום השטח המושכר.




שבת שלום.