האיים היו שייכים לממלכה השבדית עד שבשנת 1809 רוסיה כבשה את פינלנד וסיפחה גם את אולנד לדוכסות הפינית. כשפינלנד קיבלה את עצמאותה, דרשו האולנדים לחזור לחיק השבדים, אך נענו בשלילה מצד הפינים שהסכימו להעניק להם אוטונומיה. לאולנדים זה לא הספיק. מבוי סתום. בסופו של דבר, חבר הלאומים (מה שמאוחר יותר הפך להיות האו"ם) קבע שאולנד תישאר בריבונות פינית ותקבל אוטונומיה בתנאים מועדפים. כך יצא ששבדית היא השפה הרשמית היחידה באולנד, שהפך להיות מחוז מפורז. לכן האולנדים גם לא צריכים לשרת בצבא הפיני שהוא עדיין שירות חובה. הם שימרו את התרבות השבדית, יש להם פרלמנט משלהם, שירותי דואר ובולים מקומיים, ואפילו סיומת אינטרנט (ax). רוב הפינים שאני מכיר יתנו להם ברצון את עצמאותם, אבל עושה רושם שנוח לאולנדים עם המצב הקיים. חוץ לארץ בפנים הארץ.
בסופשבוע הייתי בטיול של החברה לאיים. 5 שעות אחרי שיצאנו מטורקו המעבורת עגנה במאריאנהאם, בירת המחוז. עיר קומפקטית ופסטוראלית. באצטדיון המקומי התקיימה אליפות בינלאומית שסביר להניח שלא שמעתם עליה. מעין משחקים אולימפיים של האיים הלא עצמאיים, כמו גיברלטר, ג'רסי, פוקלנד, גרינלנד, וכו'. בשל עצלנות עמיתי לעבודה, לא טיילנו יותר מדי והתמקדנו בהסתובבות בעיר. אני מקווה שעוד הקיץ נספיק לעשות באיים טיול קצת יותר מקיף על אופניים, אמצעי התחבורה המומלץ בקיץ.
כתבתי מספיק. עכשיו קצת תמונות.
רוב האיים באזור נראים כך.
הכניסה לנמל של מאריאנהאם.
רחוב די ראשי בעיר.
הדגל של האיים.
שאריות מחגיגות אמצע הקיץ.
רציף ישן.
מחכים למעבורת בטרמינל המקומי.
מעבורת אחת יוצאת...
ומעבורת נוספת מגיעה.
ועוד אחת שעוגנת ברוורס.
מומלץ ביותר למי שמתכוון לטייל באיזור בקיץ.
